<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ה' שער ג'</h1>
<h2>דף כג.</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט [ב"ב קע"ד ע"ב], אמר רב הונא ש"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן. חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש. וכתב רי"ף ז"ל, ודוקא בדאיכא בידיה שטר דמקויים, אבל איכא בידיה שטרא ולא מיקיים אי אמר תנו קיימיה לשטרא [ו]נותנין לא אמר תנו אין נותנין. מ"ט אדם עשוי שלא להשביע את עצמו. וה"ה היכא דליכא שטרא בידיה אי אמר תנו נותנין. רב ושמואל דאמרי תרוייהו ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין מ"ט אדם עשוי שלא להשביע את עצמו. ואם תשאל כשהקדיש כל נכסיו, מאי שלא להשביע את עצמו איכא. ופירש הראב"ד ז"ל כשהקדיש נכסים הידועים לי קאמר, ולא כל נכסיו. וכתב ר"י בן מיגש ז"ל וזה לשונו, נקיטינן השתא לענין ש"מ ובשעה שהקדיש נכסיו אמר מנה לפלוני בידי שאם אמר תנו ודאי נותנין, בין נקיט ההוא פלוני שטרא בין לא נקיט שטרא ומקויים, הואיל ובשעה שהקדישן קאמר [תנו]. ואם לא אמר תנו נותנין אי נקיט שטרא ומקויים, ואי לא נקיט שטרא א"נ נקיט שטרא ולא מקיים, כיון דלא אמר תנו אין נותנין. ודוקא כשאמר בשעה שהקדישן. אבל אמר לאחר שהקדישן, אע"ג דאמר תנו אין נותנין. ודברי ר"י בן מיגש ז"ל מגלין על דברי רבו רי"ף ז"ל, שהוא מיפרשא מילתיה דרב הונא באומר בשעת הקדשו.
והתם פרק יש נוחלין [ב"ב קל"ז ע"א] תניא, נכסי לך ואחריך לפלוני, וירד הראשון ומכר ואכל, שני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון. והלכה כרשב"ג. ומודה רשב"ג שאם נתנו הראשון במתנת ש"מ שלא עשה כלום במה שנתן הראשון. מ"ט אמר אביי מתנת ש"מ לא קני אלא לאחר מיתה, וכבר קדמו אחריך. וגרסינן נמי בענין [לעיל קכ"ה ע"ב], ההוא דא"ל נכסי לסבתא ובתרה לירתיה הואי לה (בתרא) [ברתא] דהות נסיבא ושכיבא (בהדי) [בחיי] סבתא, ואמרינן מסתברא טעמייהו דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבינא זבינה זביני. ושמעינן מינה דהלכה כרשב"ג דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון. וכן פסק רי"ף ז"ל. וכן ר"י בן מיגש ז"ל תלמידו, וכן רבינו שמואל ז"ל והביא ראיה מדאמר אביי איזהו רשע ערום, זה המשיא עצה כרשב"ג בנכסים. ורבינו חננאל ז"ל שפסק כרבי, לא נראין בזה דבריו כמו שכתב רי"ף ז"ל.
